"אמא"!! בתי הבכורה צועקת ודורשת בפעם המי יודע כמה, "אני רוצה חדר לבד"! אני מיד שואלת את השאלה המוכרת וידועה "זה מה שיעשה אותך מאושרת"? והיא משיבה בלי להתבלבל "הכי מאושרת בעולם, לא צריכה יותר מזה כלום"!
כן, כן בטח! נקח עוד הלוואה בכרטיס אשראי… כולנו חווינו ובהחלט חווים את אותו הסרט. תשוקה למשהו החדש, השתוקקות לדבר הבא, רצון עז לרגע אחד של אושר, סיפוק ומחשבה שזהו, עכשיו באמת הגעתי לזה!
אבל מה לעשות שהגלגל, כידוע, ממשיך להסתובב לו, הרגע המאושר פתאום נעלם כלא היה, וחייבים למלא שוב את הרגשת הריקנות הזו, ולמלא אותה מהר מאד בדבר הבא. ככה אנחנו בנויים. מן יצר "בהמי" שכזה שלעולם לא בא על סיפוקו ורק מחפש ומחפש במה הוא יכול להתמלאות. מה עוד יכול לגרום לו להיות מאושר?
אז זהו, בתי האהובה, מבינה אותך היטב. הרצון שלנו רק הולך וגובר , נדמה לך שהחדר הזה שאת כל כך מייחלת לו יעשה אותך נערה מאושרת בחלקך, אך זה רק עניין של זמן עד שגם זה יהפוך לברור מאליו ומחשבותייך כבר יפליגו למרחקים גדולים יותר אחר החיפוש למילוי הבא.
כמה אנרגיה אנו משקיעים ברצון, בתיאבון האינסופי שלנו להרגיש טוב, סיפוק אפילו רגעי, בכל תחום בחיינו. ילדים הם מראה מצוינת לזה. ככל שגדלים כך הרצונות שלהם גדלים, רואים אצל האחר, רוצים גם.
וכך גם אנחנו המבוגרים, הרצון להתחדש במשהו פשוט יתיש בסוף את כולנו!! כמה כוח אנו משקיעים בלרצות את עצמנו, ובמה? דברים חומריים שמאבדים מערכם מהר מאד בעינינו.
מה שבטוח כולנו מחפשים משהו טוב שימלא אותנו, מחפשים להיות מאושרים ושמחים. אם כבר משתוקקים לזה לא הגיע הזמן לעצור את המרוץ המטורף הזה ולשאול את עצמנו האם זו ההנאה שבאמת תגרום לנו להיות מאושרים? האם אנחנו דוהרים לכיוון הנכון? הרי כבר חיים את אותו הסרט מספיק זמן כדי להבין שכנראה משהו לא מכוון והגיע הזמן לחפש את הסיפוק הזה במקום אחר לגמרי, לא בין מדפי הבגדים, ושדות התעופה.
ואולי כבר עייפנו מלספק את עצמנו והגיע הזמן לחשוב שאולי בעצם האושר האמיתי בכלל לא נמצא בלספק את עצמי, אלא בלרצות לספק לאחר?
שאלה… חומר למחשבה.