בכל העולם מחפשים את הנוסחה לשלום, שלום כזה שיחזיק יותר מ 50 או 100 שנה, אבל למרות אלפי שנים של מלחמה הנוסחה לא נמצאה. כל הסכמי השלום בעולם מבוססים על אינטרסים, כלכליים, צבאיים, דתיים, תרבותיים או אפילו אינטרסים אישיים של המנהיגים. לכן הם אף פעם לא מחזיקים מעמד יותר מתקופת זמן קצרה יחסית, מכיון שהאינטרסים מתחלפים ויחסי הכוחות בין מדינות משתנים.
אז איך אפשר להגיע לשלום ארוך טווח? כאן מגיעה לעזרתנו חכמת הקבלה, ובמיוחד מאמר "השלום בעולם" של הרב יהודה לייב אשלג (בעל הסולם). במאמרו מסביר בעל הסולם את התנאים להיווצרות שלום בעולם. כלומר שאי אפשר להגיע לשלום בעולם בעזרת הסכמי שלום מבוססי אינטרסים אלא יש צורך ליצור את התנאים המתאימים באופן שהשלום יווצר מעצמו כתוצאה, כמו שקרח נוצר מעצמו כתוצאה של קירור מים לטמפרטורה הנמוכה מ-0 מעלות.
התנאים הללו הם שינויי של המחשבה והתפיסה של בני האדם את העולם בו אנחנו חיים. התנאי ראשון הוא ההבנה שאין שום דבר מיותר בעולם, מכיוון שלכל דבר יש תכלית ומטרה, לכן אסור בשום פנים ואופן להשמיד איזו מחשבה או אדם או כל דבר שהוא בגלל שהוא נראה לנו כרגע רע ומזיק. זה נובע מכך שאנחנו נמצאים באמצעיתו של תהליך התפתחות, ואיננו יודעים איך יראה סופו של התהליך, לכן אנחנו לא יכולים לקבוע לגבי שום דבר אם הוא נחוץ או אינו נחוץ לסוף ההתפתחות שלנו. לפיכך צריך להיזהר מאוד מלהרוס איזו דבר בעולם שכן יתכן והוא חיוני להמשך ההתפתחות שלנו כבני אדם.
התנאי השני הוא קביעת טוב ורע ביחס שבין פעולות הפרט כלפי החברה. כלומר שאנחנו מתחילים למדוד את נושא "טוב" ו "רע" לא כלפי אדם זה או אחר אלא רק כלפי הפעולות של הפרט ביחס לחברה. כל פעולה של הפרט שמקדמת את החברה תיחשב ל"טובה" וכל פעולה של הפרט הפוגעת בחברה תיחשב ל"רעה".
תנאי שלישי הוא ששלומה של חברה מסוימת שקול לשלומו של כל העולם כולו. כלומר, אם יש חברה מסוימת שקיימת מלחמה בתוכה, לא יתכן שלום בכל העולם כולו. דבר זה נובע מכך שכל העולם כבר הפך לגלובלי ואי אפשר להבדיל בין חברה לחברה, כמו שאי אפשר להגיד שרק חלק אחד בגוף חולה אבל כל הגוף הוא חולה. אם נשנה את תפיסתנו ונאמץ את שלושת התנאים הללו, יגיע השלום לעולם, שלום כזה שלא יופר תוך תקופה קצרה.