מאז הקמת המדינה השתלבו רבנים ושומרי מסורת חברים במפלגות הדתיות – כנציגים בכנסת של אותן סיעות; כל מטרתם הייתה לפעול ולקדם את האפשרות קיום שמירת מצוות לאוכלוסיה אותה ייצגו במדינה, וכדי לפתח את מוסדות הלימוד ושאר הארגונים הקהילתיים שברשותם.
כיוון פעולה שונה ולא מוכר כלל, ניתן היה למצוא בפועלם ובתרומתם של חלק אחר מראשי הציבור הדתי, המקובלים – בכל הקשור למדינה ולהקמתה. אחד מאלה היה הגאון מוילנה; כפי שנכתב על מסורת בית מדרשו, הוא קבע עוד לפני למעלה מ-200 שנה כי יום כ' לעומר (ה' באייר, יום הקמת המדינה) ויום מ"ב לעומר (כז' באייר, יום התחלת הקרב על שחרור ירושלים) הם "ימים מיוחדים לבניין הארץ"; (הוא אף הורה, לכן, לתלמידיו שהגיעו לכאן – להקים לכן את בית מדרשם בכ"ז אייר).
כיוון תמיכה נוסף בדרכם של אותם אלה שהיו שותפים להקמת המדינה ניתן למצוא בדבריו של הרב קוק. בניגוד לדעת הרבנים וראשי הציבור הדתי באותן שנים, הוא כתב ש "הנפש של פושעי ישראל שבעקבתא דמשיחא, אותם שהם מתחברים באהבה אל ענייני כלל ישראל לארץ ישראל ולתחיית האומה, היא יותר מתוקנת מהנפש של שלמי אמוני ישראל, שאין להם זה היתרון של ההרגשה העצמית לטובת הכלל ובנין האומה והארץ." (אורות התחיה, מ"ג) "פושעי ישראל", זה המונח בו כינה את היהודים שלא שמרו תורה ומצוות; בכך הביע תמיכה בציבור החילוני שהווה חלק נכבד מהתנועה הציונית ומישוב הארץ בחייו.
מקובל חשוב לא פחות שעשה מאמצים רבים לטובת בניית החברה היהודית הכללית במדינה שבדרך, ואף לאחר קום המדינה – הינו הרב יהודה אשלג המכונה "בעל הסולם". לשם כך הוא הוציא בשנת 1940 את עיתון "האומה", שמטרתו הייתה להציע לישוב אפשרות לחיי חברה בריאים ושוויוניים בחברה המתפתחת של המדינה העתידית.
הוא כתב שם על שיטתו, שבעזרתה "תתבטל בהכרח שנאת המעמדות והדת לגמרי. ונשיג היכולת להבין איש לרעהו, ולבא לידי איחוד גמור של האומה על כל זרמיה ומפלגותיה, כפי שדורש מאתנו שעת הסכנה שעל כולנו, – בזה מונח העירבון לניצחון בטוח על כל החזיתות." הוא אף נפגש מספר פעמים עם דוד בן גוריון לשם כך – בנסותו להעביר לו את משנתו לגבי בניית חברה בריאה במדינה שבדרך.
פעולות אלו של המקבלים מהוות חלק מהתפישה הרחבה שלהם לגבי האנושות ועם ישראל בפרט.