בתור סטודנטית שנה חמישית בלימודי אדריכלות בטכניון התחלתי לעבוד במשרד קטן שעיסוקו היה תכנון וילות ועיצוב פנים לדירות פרטיות. זה היה מאוד מעניין, אבל הרגשתי שזה לא מספיק. רציתי להתנסות בעבודות יותר גדולות. אחרי כשנה עברתי למשרד שעסק בתכנון שכונות, מתחמי מגורים, ומבני ציבור. אהבתי את העבודה, ובייחוד את תכנון הדירות, אבל רציתי להתנסות בפרויקטים גדולים עוד יותר, משאת נפשי היתה לתכנן פרויקטים שכולם יכירו, שאוכל להתגאות בהם, שאוכל להצביע עליהם ולומר בגאווה אני תכננתי את זה, רציתי להרגיש שאני עושה משהו משמעותי.
יום אחד חלומי התממש. התקבלתי לעבודה למשרד אדריכלים הגדול ביותר בארץ, שמתמחה בתכנון פרויקטים גדולים כמו מגדלים וקניונים. התחלתי לעבוד שם ובמהרה קיבלתי לידי תכנון של מגדל משרדים יוקרתי ברמת גן. התרגשותי הייתה גדולה אך מהר מאוד גיליתי שמאחורי הזוהר של מגדלי היוקרה עומדת הרבה עבודה קשה וסיזיפית. למען האמת, זה היה ממש מייגע. במגדלים כל הקומות זהות עם שינויים מינוריים. זה דורש המון עבודה טכנית וחזרתית. כל פרויקט מצריך כשנה של עבודת תכנון, תיאום ופיקוח על הבניה. שנה של שעמום אחד גדול. וכשסוף סוף הפרויקט הגיע לסיום והבניין עמד על תילו ולבסוף אוכלס בדיירים, קיבלתי פרויקט חדש, מגדל נוסף. זה כבר היה יותר מדי בשבילי. ביקשתי מהמעסיק שלי שייתן לי לתכנן משהו אחר, משהו שיש בו יותר עניין… וקיבלתי. קניון. זה היה בדיוק אחרי שראיתי ביוטיוב הרצאה מרתקת של ערן שיוביץ. בהתחלה שמחתי והתרגשתי, ואז הסתבר לי שגם תכנון קניונים הוא לא זוהר כפי שחשבתי, וממש לא התחברתי לז'אנר. קניון הוא לרוב מבנה שכולו סגור, בלי שום דו שיח עם סביבתו, חזיתותיו אטומות. בקניון הראשון שהייתי שותפה לתכנון שלו עוד הרגשתי שאני לומדת כמה דברים, אבל אחריו צורפתי לצוות תכנון של קניון ענק בחו"ל, בקנה מידה שאנחנו לא מכירים בארץ. מרחבים עצומים חסרי אופי. עוד ועוד פרוזדורי שירות אינסופיים. כאן כבר הייתי מיואשת. החלטתי לעשות הסבה מקצועית. ממש כך. פניתי לחברה העוסקת בהכוונה מקצועית. אחרי סדרה של מבחנים וראיונות הגעתי בהתרגשות לפגישה האחרונה והמסכמת, שבה אמורים להודיע לי מה המקצוע המתאים לי ביותר על סמך כל היכולות, הכישורים והשאיפות שלי. כגודל הציפיות היה מפח הנפש. המאבחנת בישרה לי שלאור הנתונים שלי ותוצאות המבדקים והמבחנים, המקצוע המתאים לי ביותר הוא… אדריכלות. אם את כל כך לא מרוצה, אולי פשוט תעברי למשרד אחר? כך היא הציעה. התאכזבתי קשות, אבל אחרי שהפנמתי את הרעיון הבנתי מה אני צריכה לעשות על מנת להרגיש שהקריירה שלי משמעותית.
חזרתי למשרד הראשון, אבל הפעם ממקום אחר. חזרתי לתכנן עיצוב דירות ותכנון בתים פרטיים. בעבודתי אני נפגשת עם אנשים ושומעת מהם מה חשוב להם, מה הם אוהבים, איך יהיה להם הכי נוח, איך הם רואים את בית החלומות שלהם. ומשתדלת לתכנן בהתאם לרצונות ולציפיות שלהם. עכשיו אני סוף סוף מרגישה שיש לי גם עניין וגם אתגר, והכי חשוב, שאני עוזרת לאנשים, ולכן העבודה שלי משמעותית. אני מגשימה להם חלומות, עד כמה שאני מסוגלת והופכת אותם לשמחים ומסופקים יותר בחייהם ואני מקווה שאת האנרגיה הזאת שהם מקבלים הם גם מעבירים הלאה, לאחרים.